<h1>ארחות חיים הלכ' חמץ ומצה סימנים פ'—פ"ב</h1>
<h2>דף ל:</h2>
כל כלי עץ או מתכת שנשתמש בהן חמץ בין בצונן בין בחמין משתמ' בהן מצה בצונן אחר השפשוף וכל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן חוץ מבית שאור ומבי' החרוס' מפני שחמוצן קשה וכתב הבעל ההשלמ' דהאי דנקט שנשתמש בהן חמץ בצונן לאו דווקא דה"ה בחמין דמותר להשתמש מצה בצונן והאי דנקט בצונן רבותא קמ"ל דאפי' הכי אין משתמשין בהן מצה אלא בצונן משום דכלי חרס בלעי אפי' בצונן כדאמרינן גבי יין נסך פעם ראשון ושני אסור. וצריך לבאר דוקא בתשמיש לח של חמץ אבל ביבש מותר להשתמש בו מצה אפי' בחמין כדמוכח מיין נסך אמנם ביין נסך דאפי' בצונן בלעי ולא כיין נסך לגמרי דיין נסך מתוך חריפותו אמרינן דבלע הרבה ואסור להשתמש בו יין אח"כ אפי' בצונן מה שאין כן בחמץ ומצה וגם הריא"ג ז"ל כתב דה"ה דמשתמש בו מצה בחמין. וכן עריבות שמשתמשין בהן חמץ כל השנה ומניחין אותו שם עד שיחמיץ הרי הן כבית שאור ואין משתמשין בהן בפסח וכבר כתבנו למעלה שצריך לטוחן או ליתנם לעכו"ם בשם הר"ף ואם עבר ולש בהן כתבנו ג"כ דינו למעלה בשם הרשב"א והרא"ה ז"ל והר"י מקור' ז"ל כתב שאם רצה לתת לתוכן המצות חמות אפויות אם נקרו אותן לגמרי צריך לתת מפה או סדין להפסיק בינם ובין העריבה ע"כ אמנם אם עבר והניח שם מצה יבשה אפי' נשתהא שם ואפי' בבית שאור ואפי' נשתמש בהן בחמין אין שם חשש כלל לאוסרו ואפי' היה לחם המצה חם לפי שאין דרכו לפלוט כלל ולא לבלוע מפליטתו ולא עוד אלא אפי' הניח לחם מצה על חלות לחם חמץ אפי' חם בחם לא יאסרוהו שלא בלע ממנו כלל אבל ראוי להרחיק מזה לפי שהדבר זה זר בעיני קצת העם וראוי להחמיר בו והעיד הר' דוד בר לוי ז"ל שראה מעשה בעיר נרבונה שהיו מקבצים לחם מצה כשהיו מוציאין אותו חם מן התנור בעריבה שלשין בה בשאר ימות השנה והתירוהו ע"פ חכמי העיר. ביב של חרס לינ"א בלעז שאופ' עליו חלות לחם חמץ כל השנה אין אופין עליו מצות בפסח אא"כ מלאו גחלים והסיק מקום שהיה מבשל בו החמץ. וי"א שאסור לאפות על הביב אא"כ נתן על החלה גחלים או כלי חרס הוסק באור וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל.
